החבר המושבניק

לשבתאי יש חבר מושבניק, לא משנה השם – שלפני כמה שנים נסע לטיול באנגליה.

לונדון, כדורגל ושופינג – סטנדרטי.

עכשיו, החבר הזה של שבתאי לא אוהב בירה. 

קורה. 

שבתאי לא פוסל חברים על סעיף אלכוהול.

שבתאי מאוד מכיל.

חזרה לחבר.

בגלל שהיה קיץ, ובגלל שהחבר היה מאוד צמא (טבעי, שמענו שזה קורה לאנשים) ובגלל שלא היה אף קיוסק או סופרמרקט באזור שהחבר הסתובב בו – ההוא נכנס לפאב.

אנגלי כזה, מסורתי.

כזה שבאחת הצהריים אתה מוצא בו שלוש דודות נחמדות מתענגות של ג'ין וטוניק, כמה פנסיונרים שעבורם הצהריים זה כבר ערב, ואיזה מישהו צעיר שיושב לבד על הבר עצוב, כי מישהי שברה לו את הלב.

החבר ניגש אל הברמן ושואל מה יש לשתות שהוא לא בירה.

מכל מה שהברמן אומר במבטא הכבד שלו, החבר מצליח לזהות את המילה "סיידר".

עד לנקודה הזו, באותו המקום – באותו היום ובאותה השעה – הסיידר היחיד שהחבר מכיר זה סיידר הגליל.

הוא הולך על סיידר.

ואז, הברמן מגיש לו כוס של בירה עם נוזל בצבע של בירה והחבר מתבלבל.

עכשיו, לא נעים לו להתלונן. 

זה מישהו שמאמין במשפט הזה שאומר שברומא צריך להתנהג כמו רומאי, וכן הלאה.

הוא גם לא שוכח את המשפט שהוא ראה על שלט בנתב"ג שבחו"ל כולנו שגרירים של ישראל, אז שהוא ילכלך את השם שלנו? אין מצב.

הוא באנגליה, הוא יהיה מנומס כמו אנגלי.

הוא לוקח את הכוס, משלם ולוגם.

רגע, מה הקטע? הוא שואל את עצמו.

למה זה לא מתוק?

למה יש לזה ריח קצת מוזר?

מה זה הגזגוז העדין הזה?

לא, זה לא סיידר הגליל – אבל טעים אש.

הוא מזמין עוד אחד, ואז עוד אחד.

מהון להון, הוא יוצא מהבר הזה מתנדנד לכיוון הרכבת התחתית כשהוא מאוהב – בסיידר.

זה היה סיפור על סיידר משם, עכשיו בואו תשמעו על סיידר מכאן, שבינינו? הוא טוב בכמה רמות ממה שהחבר שתה.

הוא מגיע לשבתאי מהרי ירושלים, מבחור בשם תומר.

זה התחיל כשתומר עבד בקטיף תפוחים בקיבוץ צובה, בהרי ירושלים וגילה כמות עצומה של פרי יפהפה, נהדר באיכותו ובטעם – רק מה לעשות,  בעל פגם ויזואלי,

מספיק כתם קטן, או גודל לא סטנדרטי, וזהו – הפרי נשאר על העץ.

הבזבוז הרג את תומר. 

אם במטע שהוא עובד יש טונות מהפרי הזה שהולכים לאיבוד, מה קורה במטעים בכל הארץ?

אז הוא התחיל לאסוף את הפרי מהמטע וחיפש מה לעשות איתו, כלומר – איך מייצרים מהפרי האבוד משהו טעים.

כך נולדה "המתססה".

זה התחיל עם ייצור מיצים טבעיים ומעדני פרי, והמשיך – לאחר הרבה למידה, להכנת סיידרים אלכוהולים באיכות מופלאה. 

המתססה קונה את הפירות שנפסלים לשיווק מחקלאים ברחבי הארץ, מתוך כוונה לתמוך בחקלאות ישראלית. 

ככה שזה לא רק משקה – אלא גם אקט של קיימות, תמיכה בחקלאים והצלת מזון.

אז כשאתם מגיעים לשבתאי תשאלו אותו על הסיידר של המתססה. 

יש בבקבוק ויש מהחבית. 

100% פרי, ללא תוספת סוכר, מיצור בהליך מסורתי – והעיקר: יא אללה! כמה שזה טעים.